כאשר אתה פוגש ושואל רץ מהו הזמן המהיר ביותר שלו למרחק מסוים, תמיד ישנה הפוגה קטנה מלווה ברגע של אי נוחות או גרירת רגליים מסוימת ולבסוף תשובה שקטה.

ללא קשר ליכולת ולרמה רוב הרצים לעולם אינם מרוצים "ממש" עם השיא האישי שלהם. אפילו מיד לאחר שרץ מסוים עשה שיא אישי חדש PERSONAL BEST הם ממשיכים "לחשב את המרוץ בראש" ומנסים למצוא סיבה כיצד הם יכלו לעשות תוצאה טובה עוד יותר!

מיד עם סיום המרוץ מנתחים את כל זמני הביניים LAPS TIME או כל נתון אחר (רוח, עומס, עליות, חום וכו'), אשר יכול היה להשפיע על תוצאת המרוץ. 

אחת הסיבות לזה הנה, שלא משנה כמה מהר רצנו, תמיד יהיה מישהו, אשר יכול לרוץ מהר יותר. הרי זה בלתי אפשרי להרגיש "בשליטה" בתור רץ, בגלל שאנו יודעים שהשעון אינו משקר!

סיבה נוספת לחוסר שביעות הרצון הפנימית שלנו בא מרצוננו להגשים מספר מטרות אישיות. יתכן שמישהו מעוניין לרדת מ – 20 דקות ב– 5000 מטר או אחר לרדת מ – 4 שעות ממרתון. במקרה הזה לדוגמה, זמן של 3:59:59 שעות נראה פי מיליון יותר טוב מאשר זמן של 4:00:01 שעות. שתי השניות הללו בקלות יכולנו "להפסיד" אותן מסיבות רבות ומגוונות, כגון צפיפות בזינוק, רוח פתאומית או סתם ליד תחנת שתייה, אך בכל מצב עדיין אנו נשארים עם אותו "מחסום פסיכולוגי" בראש.

הבעיה אינה נגמרת ברגע שרץ "פרץ" מחסום מסוים או השיג מטרה מסוימת. אם מישהו רץ 3:59:59 שעות במרתון לדוגמה, זה נהיה מובן מאליו עד כמה קרוב זמן של 3:59:00 שעות, כך שלא משנה באיזה רמה אתה נמצא או איזה זמנים אתה עושה, תמיד ישבו מולך מטרות "קרובות" שעדיין לא הושגו.

כאמור הזמנים הם רק חלק מהסיפור. מזג האוויר, מסלול הריצה וגורמים אחרים משפעים בצורה די מכרעת על התוצאה הסופית, כך שהדבר הבא שאנו מחשבים הוא כיצד היה הקצב שלנו במרוץ שגם ממנו לרוב אנו לא מרוצים. לדוגמה, רץ אשר הגיע למקום השלישי בקבוצת הגיל שלו יכול להיות מאוכזב בכך שלא התאמץ קצת יותר לקראת הסיום  ובכך היה עובר את הרץ "שלקח" ממנו את המקום השני בהבדל של שניה בלבד!

גם לנצח מרוץ בקבוצת הגיל לא תמיד מספקת את כולם. אפילו ניצחון במרוץ (מקום ראשון) לא תמיד מספק עקב המחשבה שרץ מהיר יותר לא הגיע למרוץ מסיבה זו או אחרת.

כמובן שזה מעולה שאנו רוצים כל הזמן להשתפר ולהשיג מטרות חדשות. זה מה שנותן לנו את המוטיבציה להתאמן ולהתחרות, אבל בסופו של דבר אנו צריכים להיות גאים בהישגים שלנו. אל תיתן לעצמך להרגיש נחות בגלל שיש רצים מהירים יותר או שרצים מרחק שבועי גדול יותר או שלוקחים הביתה יותר מדליות או גביעים ממך.

זכור שתמיד ישנם "מחסומי זמן" לפני כל רץ. אם אתה רץ לדוגמה 4:08:23 והייתה תחושה של מרוץ טוב תהיה גאה בעצמך. כנראה שיכולת לרוץ מעט יותר מהר, אז מה? כנראה שאף אחד לא ירוץ לעולם את המרוץ המושלם.

אם תאפשר לעצמך מעט גאווה ותרגיש מעט סיפוק זה יקפיץ לך עוד קצת את האגו (גם אם הוא גבוה במיוחד)  אתה אמור להרגיש יותר בטחון על קו הזינוק במרוץ הבא ואף אולי "תרסק" איזה מחסום חדש בדרך.

להתראות במרתון בטבריה  07.01.2010 - ים של מחסומים ממתינים לכם שם!
אליעזר רוזן – מאמן אתלטיקה וכושר