האם באמת הפכנו להיות צרכני תזונה פחמימות כפייתיים? האם יש פתרון לאובססיה למתוק בתוך תזונה?
"הבעיה שלי זה לא האוכל, הבעיה שלי זה המתוק" זהו משפט ששומעים אנשי מקצוע רבים מתחום תזונה מפי לקוחות רבים הסובלים מעודף משקל.

למה פחמימות?
ראשית יש להגדיש שמשפחת הפחמימות היא משפחה ענפה בתוך תזונה שכוללת את כל קבוצות הסוכרים המתוקה (עוגות, פרות, דבש) כמו כן את קבוצת הסוכרים המורכבים (אורז, פסטה, לחם, תפוח אדמה). כשהאדם מחפש "משהו טוב" לרוב הוא לא ימצא את עצמו אוכל גבינה לבנה או פלפל ירוק, אלא יבקש לאכול פחמימה, לעיתים היא מתוקה ולעיתים לא אבל המכנה המשותף קיים: היא עושה את העבודה!

הסרטונין הוא תרכובת הנוצרת מטריפטופן, בעל השפעה מרגיעה על מערכת העצבים, מונע דיכאון ונדודי שינה ומשרה תחושת הרפיה ומצב רוח טוב. טריפטופן היא חומצה אמינית הקיימת בפחמימות, וממנה נוצר סרטונין במוח. קליטת הטריפטופן לאחר ארוחה המכילה פחמימות מעלה את ריכוזו של הסרטונין בדם ומגבירה את יצור הסרטונין במוח. כך מוסברת ההשפעה המרגיעה של מזון המכיל פחמימות וכמו ההשמנה הנלווית לאנשים הסובלים ממצבי רוח משתנים.

התמכרות לפחמימות, האומנם?
באפריל 1943 נלקח "הטריפ" הראשון על ידי ד"ר הופמן, כימאי משוויצריה. החומר הפעיל יקרא שנים מאוחר יותר LSD . סם זה שנחקר רבות בתחום הפסיכיאטריה המודרנית, ידוע ביעילותו בטיפול לטווח קצר בבעיות מתח, חרדה או דיכאון. בטווח הארוך, שימוש בסם זה יוצר תלות וגורם לאותם סימפטומים ראשוניים שבהם הוא אמור היה לטפל.

מחקרים שעוסקים בהשפעת הסם על חולדות מראים כי הוא גורם לעלייה בטמפרטורת הגוף בשתי מעלות, עיניים מזוגגות ופעילות לא רצונית של הגפיים, תגובות הנקראות בשם כולל "סינדרום הסרטונין" שנגרמות מעליה בפעילות הסרטונין במוח. ניתן לפתח תלות בסרטונין ולמעשה הסם הנפוץ ביותר בחברת השפע הוא הפחמימה! אנשים שאוכלים כמויות גדולות של פחמימות בעצם גורמים להתמכרות המלווה בסבילות עולה וגוברת (ירידה הדרגתית בתגובת הגוף לחומר). התוצאה היא שתהיה דרישה גבוהה יותר של הגוף לפחמימה במנה הבא.

הפחמימות כגורם להשמנה:
לצד עולמנו הרווי מתחים ושלל מצבי רוח קיים גם השפע העצום. הקשר בין מצב הרוח לבין השפע מגיע אילנו פעמים רבות בצורת אכילה חסרת מעצורים של פחמימות. אם אני מתחילה עם זה... אני לא יכולה להפסיק! האם זה התירוץ להשמנה? הרבה אנשים אומרים שלמרות הרצון לבלום את האכילה הכפייתית של פחמימות הם אינם מצליחים לשים לעצמם מעצורים. המפתח להבנה של התאווה לפחמימות כנראה נמצא במקום פשוט יותר והוא הטעם, לא נותר לנו להודות שפיצה יותר טעימה מדג ולחם עדיף מקוטג'. כשמחברים את הגורם הבסיסי – הטעם, ואת גורמי ההתמכרות הפיזיולוגיים אנו מקבלים התמכרות לפחמימות.

ממחר אני לא אוכל לחם!
האם המשפט המתייחס ללחם כאויב ההשמנה באמת צודק? אכילה של פחמימות ובמיוחד הפחמימות "הטובות" אלו בעלות אינדקס גליקמי נמוך (פחמימות שיוצרות תגובות אינסולין נמוכה) בריאה ומומלצת במינון הנכון. מהו המינון הנכון? המחקר שמתמקד בצריכת הפחמימות קובע שאכילתם צריכה להיות ביחס ישר לקצב שרפת האנרגיה הבסיסית ולפעילות הפיזית (כולל פעילות גופנית).

בשנים האחרונות צצו להם כתבות על דיאטות הסרטונין שמתאימות את כמות הפחמימות לאישיות האדם ומחברות אותנו ישירות למצבו הרגשי. ההמלצה לצורך ירידה במשקל ושמירתו לאורך זמן היא לחבר בין הרציונל (כמות הפחמימות ביחס לפעילות הפיזית) ולין הרגש, כלומר להשתמש באוכל גם כגורם מרגיע במצבי רוח משתנים, אך עדיין תוך הפגנת שליטה במינון בו הוא נצרך.

שהמתוק שולט בי ולא אני במתוק!
אם הגדרת את עצמך כמכור/ה לפחמימות מומלץ לנסות לבצע גמילה. גמילה מפחמימות מתבצעת באמצעות 3 – 5 ימים של התנזרות מוחלטת מכל מתוק.

מה אסור?
סוכר,דבש,פרות,עוגות,עוגיות,שוקולד,גלידות,יוגורטים דיאט, ממתקים מלאכותיים, משקאות דיאט ובקיצור: כל מה שמתוק בפה. לאחר 3 ימים של גמילה ממתוקים הדחף לסוכרים יורד בצורה משמעותית אך לא נעלם לגמרי. לאחר כחמישה ימים יש לחזור לתפריט מאוזן על פי מטרתך.

לסיכום:
הפחמימות בתזונה חשובות מבחינה אנרגטית וביולוגית אך צריכה עודפת שלהן גורמת להשמנה ולבעיות בריאות נוספות (עלייה בשכיחות הסוכרת ורמות שומנים גבוההות בדם). בחברה שבה התמכרות לפחמימות מהווה מרכיב עיקרי בעידוד מצב הרוח הלאומי, רצוי שנבין יותר את הגורם הנפשי והפיזיולוגי הנקשרים יחד בתהליכי השמנה וגורמים לחוסר ההתמדה בשמירה על המשקל הרצוי.

מאת: רן צורי – דיאטן קליני
המרכז לרפואת ספורט - מכבי חיפה