פעמים לא מעטות אני נתקל באנשים שמציתים סיגריה אחרי ולפעמים גם לפני אימון ספורטיבי! דבר המנוגד בצורה קיצונית ולכל תפיסת העולם "הבריא", שהפעילות הגופנית מייצגת. כאשר אני פונה בשאלות כגון: מדוע? מה זה צריך להיות? לא מאמין למראה עיני ועוד... כמעט תמיד אני מקבל איזה חיוך בתוספת משפט, כמו "זה לא מפריע לי בכלל, אני יכול לעשן ולהיות בכושר טוב, לא יכול להיגמל מזה" ועוד משפטים מהסוג הזה.

אז לכל אותם "הספורטאים המעשנים" אנא קראו את השורות הבאות:

עישון ונזקים בריאותיים
אדם המעשן באופן קבוע מקצר את תוחלת חייו בחמש דקות לכל סיגריה שהוא מעשן! למרות כל ההזהרות והעדויות בסכנות העישון , רוב המעשנים הכבדים אינם נגמלים מההרגל ומוסיפים לעשן. עשן הטבק מכיל שלושה חומרים עיקריים המסוכנים לבריאות: עטרן, ניקוטין, ופחמן חד חמצני CO.

להלן הנזקים הבריאותיים הנגרמים עקב עישון:

• סרטן – העטרן שבעשן הסיגריות הנו אחראי עיקרי להתפתחות סוגים שונים של סרטן, כגון: סרטן הריאות, סרטן הגרון, סרטן הפה וסרטן הוושט.
  
  
• מחלות דרכי הנשימה – העישון גורם למחלות קשות בדרכי הנשימה, כמו דלקת סמפונות כרונית ( ברונכיטיס – שיעול מתמיד!) ונפחת הריאות (אמפיזמה – איבוד יכולתם של נאדיות הריאה לבצע חילופי גזים עם נימי הדם!).
  
  
• טרשת העורקים הכליליים -  הסטטיסטיקה מראה שהמעשנים חפיסת סיגריות ליום ויותר הם בעלי סיכוי כפול ויותר לחוות התקף לב עקב טרשת עורקים בהשוואה לאנשים שאינם מעשנים. הניקוטין שבעשן משפיע בדרך עקיפה על הפרשת חומר הגורם להתכווצות כלי הדם ולעליית קצב הלב. שינויים אלו מעלים את לחץ הדם ומקשים על פעולת הלב. בנוסף לניקוטין השפעה ממכרת! מכאן הקושי להיגמל מעישון.
  
  
• פגיעה בעוברים – עישון בתקופת ההיריון פוגע בבריאות האישה והתינוק.
  
  
• נזק למנגנון הניקוי של האוויר – דרכי הנשימה מצוידות בריסים זעירים (שערות דקיקות) הנעים ללא הרף כלפי חוץ בכיוון הפוך לתנועת האוויר הנכנס לריאות ומסלקים זיהומים שונים ממערכת הנשימה.
  
  
• עליה בקצב חילוף החומרים – הניקוטין שבעשן מאיץ את תהליך חילוף החומרים בגוף ובכך מעלה את צריכת החמצן והדופק במנוחה.

עישון ופעילות גופנית
העישון גורם לקושי בתהליך הנשימה. עישון כרוני כאמור גורם לעליה בהתנגדות דרכי הנשימה ובכך מקשה על תנועת האוויר אל ומתוך הריאות. תהליך זה גורם  לעבודה קשה יותר של ששירי הנשימה במטרה לאוורר את הריאות בכמות נתונה של אוויר, כך שצריכת החמצן אצל מעשנים כרוניים יכולה להיות כמעט כפולה מזו של הלא מעשנים. שוב, התוספת של חמצן שדורשים שרירי הנשימה כתוצאה מעישון כרוני עלול לגרום לירידה משמעותית ביותר בכמות החמצן הזמינה לשרירים העובדים ובכך לפגיעה בביצועי סבולת. נתון נוסף שיש לציין הוא שאם לא מעשנים כ- 24 שעות לפני הפעילות הגופנית, תהיה דרישה קטנה יותר לחמצן, אך עדיין גבוהה בצורה משמעותית מזו של הלא מעשנים.

השפעת העישון על נשיאת החמצן בדם על ידי ההמוגלובין
הפחמן החד חמצני CO שבעשן משפיע על כמות החמצן שיכולה להינשא על ידי ההמוגלובין. להמוגלובין קשר כימי חזק (עד פי 200) לקשור פחמן חד חמצני בהשוואה לחמצן! כך שבמצב שבו נוכח גם חמצן וגם פחמן חד חמצני (בזמן עישון) הפחמן ימנע את היקשרות החמצן. בנוסף, הפחמן החד חמצני נקשר גם להמוגלובין שבשריר ובכך פוגע ביכולת השריר לאגור חמצן ולמצות את החמצן מהדם.

סיכום -  גזר הדין
גזר דין כמעט בלתי נמנע עומד ותקף כל עוד ממשיכים לעשן. החדשות הטובות הן שעם הפסקת העישון ישנה ירידה מיידית בנזקי העישון ללא קשר לתקופת העישון. הסיכוי להתקף לב פוחת בצורה משמעותית מיד עם ההפסקה. סכנת מוות בטרם עת ממחלות הקשורות בעישון פוחתת ב- 50% אחרי חמש שנים של הפסקת עישון ונעלמת כמעט כליל תוך 15 שנה. אז קחו שכטה אחרונה וכבו את הסיגריה לנצח.

אליעזר רוזן - מאמן אתלטיקה וכושר
מנהל בחיפה יחידה לאיתור כשרונות צעירים בספורט