תסמונת פיריפורמיס (Piriformis Syndrome) הנו מצב שבו שרירי הפיריפורמיס (Piriformis Muscle)  הנם נוקשים או מכווצים מדי ובכך גורמים לגירוי עצב הסיאטיקה (Sciatic Nerve). מצב זה גורם לכאב באזור הישבן ויכול גם להקרין לאזורי הגב התחתון והירכיים. פצועים בדרך כלל מתלוננים על כאב עמוק בתוך אזור הישבן או בחלק העליון של הירך, לכן תסמונת זו (Piriformis Syndrome) גם נקראת תסמונת הישבן! Buttock Syndrome.  

מה הוא שריר הפיריפורמיס?
שריר הפיריפורמיס הוא שריר קטן הממוקם עמוק בתוך אזור הישבן. הוא מחבר את תחתית עמוד השדרה עם חלקו העליון של עצם הירך ומשמש כעוזר בסיבוב החוצה של מפרק הירך. יש לציין שבאזור זה ישנם עוד מספר לא מבוטל של שרירים וגידים.

כיצד נגרם הסינדרום?
Piriformis Syndrome בראש ובראשונה נגרם כתוצאה מקיצור או מתיחה של השריר (Piriformis Muscle) וכאשר גורמים רבים יכולים להיות אחראים למצב זה, ניתן לסווג אותם לשתי קבוצות עיקריות:

א' - עומס יתר או "שגיאות אימון"
ב' -  חוסר יעילות  ביו- מכנית.

א' – עומס יתר או "שגיאות אימון" -  השריר לרוב מתחבר לענפי ספורט, אשר נדרש בהם הרבה ריצה, שינוי כיוון או בענפי המשקולות. בכל אופן הסינדרום אינו נמצא רק אצל אתלטים. העובדה הנה שהסינדרום נמצא גם אצל חלק גדול מהאוכלוסיה "הרגילה", אך לגבי ספורטאים גורמים נוספים מלבד עומס יתר יכולים להיות:

• אימון על משטחים קשים.
• אימון על משטחים לא ישרים.
• התחלה פתאומית של אימונים אחרי תקופת מנוחה/פציעה ארוכה.
• העלאת העומס והעצימות מהר מדי.
• אימון עם נעליים "גמורות" או לא מתאימות.
• ישיבה ארוכה!

ב' -  חוסר יעילות  ביו- מכנית.
הגורמים הביו– מכניים העיקריים, אשר יכולים להיות מעורבים או אחראים בצורה זו או אחרת בתסמונת פיריפורמיס, הנם בדרך כלל פגמים בגוף או בכף הרגל, אשר גורמים להפרעות הליכה, יציבה גרועה או הרגלי ישיבה לא טובים. גורם נוסף יכול להיות בעיות בעמוד השדרה, כגון בלט בדיסק.

גורמים ביו-מכניים נוספים כוללים:

• טכניקת הליכה או ריצה פגומה.
• שרירים תפוסים או מתוחים בגב תחתון, ירך או ישבן.
• ריצה או הליכה, כאשר האצבעות פונות החוצה (הליכת ברווז!).

הסימנים:
כאב (או כאב עמום) עמוק באזור הישבן או בחלק העליון של הירך הנו סימן כמעט ודאי לסינדרום. חולשה, קשיחות או מגבלה בתנועה הנם גם כן סימנים משותפים לסובלים מהבעיה.

טיפול:
סינדרום הפיריפורמיס הנו  פציעה ברקמה הרכה של שריר הפיריפורמיס, לכן הפציעה אמורה להיות מטופלת כמו כל פציעה אחרת מסוג זה. מיד לאחר תחושת הכאב או אחרי "גילוי הבעיה" חייבים ליישם את משטר ה- R.I.C.E . שזה אומר: מנוחה, קרח, חבישה והגבהה. לאחר מכן הפנייה לבעל מקצוע לאבחון מדויק! חיוני ביותר שמשטר ה- R.I.C.E יושם לפחות 24 עד 72 שעות הראשונות! מי שיעשה זאת ייתן לעצמו סיכוי טוב מאוד להחלמה מהירה ומלאה!

שלב הבא של הטיפול (אחרי 48 – 72 שעות ראשונות) כולל מספר טיפולים פיזיותרפיים. שימוש בחימום ועיסוי האזור יעילים מאוד בסילוק צלקות ובהגברת מהירות ההחלמה של השרירים והגידים.

ברגע שרוב הכאב נעלם עוברים לשלב השיקום! בשלב זה הכי חשוב "להחזיר" לכושר בהדרגה את האזור, אשר היה פצוע. שוב, הדרגה היא כאן מילת המפתח! אחרת יש סיכוי טוב שהכל יתחיל מהתחלה ויותר גרוע!

מניעה:
כן, תמיד המניעה עדיפה, אבל משום מה שוכחים זאת בדרך... כמה שתשקיע במניעה יותר, כך הסיכוי לפציעה ירד משמעותי. לגבי מניעת Piriformis Syndrome ישנם מספר המלצות.
 

הנה ארבעת החשובות ביותר:

• חימום יעיל ונכון (מקצועי) יכין את השרירים והגידים לכל פעילות! ללא חימום איכותי  השרירים עלולים להישאר קשיחים, זרימת הדם אליהם תהיה מוגבלת, מה שיגרום גם לחסרון בחמצן. מצב זה הנו "בקשה לפציעה"!
• ימי מנוחה והתאוששות מספקת חיוניים ביותר, במיוחד אצל ספורטאים, אשר מתאמנים בעצימות ובתדירות גבוהה.
• חיזוק יעיל ופונקציונלי של שרירי הירך, הישבן, וגב תחתון יעזרו גם כן במניעת Piriformis Syndrome
• ואולי החשוב ביותר, הגמישות! גמישות חשובה לכל השרירים ובכל ענפי הספורט! כאשר השרירים גמישים ורכים עם טווח תנועה "אופטימלי לענף" הם יכולים לבצע כמעט כל פעילות ללא צורך במתיחת יתר.  לעומת זאת, שרירים תפוסים וקשיחים אינם יכולים לנוע בכל טווח התנועה הרצוי או הנדרש ללא מתיחת יתר! – שווה  פציעה.

אליעזר רוזן - מאמן אתלטיקה וכושר