גובה וביצועים ספורטיביים חולקים ביניהם יחסי ניגוד. למעשה ככול שעולים בגובה כך יורד הלחץ האטמוספרי שגורם ללחץ נמוך יותר של חמצן בדם והפחתה האסוציאציה המוגלובין / חמצן. הבעיה מחמירה ככול שעולים בגובה, עם כל עליה בגובה מעל פני הים של כ- 300 מטר מעל  1500 מטר צריכת החמצן המרבית צונחת ב- 3 עד 4 אחוז, קצב הלב המרבי (הדופק המרבי) יורד, רמות חומצת החלב במאמץ נתון עולות וכמות החמצן העובר מן הריאות לתוך זרם הדם פוחת, מה שגורם להפחתת כמות החמצן שיכולה להגיע לשרירים (פחות עבודה),בגלל שהדם פשוט פחות רווי בחמצן.

ההשפעות הגובה על הריצה מתחילות בסביבות 1000 מטר, כאשר הטווח הממוצע של תחרויות בגובה הוא בין 1000 ל- 2500 מטר. הגובה המומלץ לאימון יעיל הוא  בין 2000 – 2500 מטר. חשוב לציין שאימון בגובה משפר את היכולת בגובה, בכך שהגוף מגביר את יצור כדוריות הדם האדומות (יותר המוגלובין עד 17 – 18 אפילו). הגוף מתאקלם עד לגבול מסוים אבל לא עד כדי כך שיוכל להגיע לביצועיים כמו על פני הים. למעשה האימון בגובה נועד להגדיל את כמות ההמוגלובין(יותר חמצן לשרירים) ולרדת אתו למרוץ בגובה פני הים. בגובה בינוני בסביבות  2000 מטר ההשפעה על VO2max היא ירידה של כ- 12%, אבל יכולת הביצוע יורד רק ב-6% בגלל שיפור החסכון באנרגיה (התנגדות אוויר קטנה יותר). רוב הרצים ירוצו  6 – 12 שניות לק"מ לאט יותר מאשר על פני הים.

תחרות הגובה:
אם אמורה להיתקים תחרות, היום הראשון להגעה הינו הזמן הטוב ביותר, אלה אם כן יש לרץ מספיק זמן להתאקלם לפני התחרות (מינימום שבוע!). בין הימים 3 – 5 רצים חדשים ירגישו הכי גרוע. אבל אם אימון נכון הרגשותיהם ישתפרו עד סוף השבוע הראשון. חשוב לשתות הרבה בגלל השפעת האוויר היבש על נוזלי הגוף. מומלצת דיאטה מאוזנת עם מזון עשיר בברזל, או שימוש בתוסף ברזל אם יש צורך. יש לציין שאחוז גבוה מאוד מדי של המוגלובין מעל 20 (שלרוב שאפשר להגיע אילו רק בדרך אסורה-- EPO) גורם לדם להיות צמיג מידי. ובשל כך במקריים קיצוניים יתקשה לעבור דרך הנימים לתאים כדי לספק את החמצן, בעיקר למוח והתוצאה הינה מוות.

אליעזר רוזן - מאמן אתלטיקה מתמחה באימון ריצות